|
היסטוריית שש בש המשחק שש בש קיים בגרסה זו או אחרת כבר למעלה מ- 6000 שנה, והוא המשחק בעל ההיסטוריה המתועדת הארוכה ביותר. משחק השש בש מוזכר בכתבים שמקורם ביוון, רומא והמזרח הרחוק ואפילו נמצאו שרידי לוחות עץ וכלי משחק מאבן בממלכות מצריים ושומר העתיקות. הרומאים שיחקו בגרסה של שש בש שנקרא "משחק 12 הקווים", שנגזר כנראה ממשחק מצרי שנקרא סנט (Senet). לפני כ-2000 שנה עברו הרומאים מלוח משחק בן 3 שורות של 12 קווים ללוח עם 2 שורות של 12 קווים, בדומה לצורתו המודרנית. בתקופה זו הלך ונפוץ שם חדש למשחק, Tabula ("לוח" בלטינית), והוא שימש לעיתים קרובות במשחקי הימורים. בעוד שחקנים בגרסה הרומית זרקו 3 קוביות בנות שישה צדדים כדי לקבוע את מהלכיהם, משחק כמעט זהה בשם Nard (השם הפרסי ללוח עץ) שהופיע במאה השביעית באזור הסהר הפורה השתמש בשתי קוביות. עם הופעת האיסלם והשפעתו על אירופה, הלכו ואימצו שחקני ה-Tabula את השימוש בשתי קוביות והשש בש כמעט הגיע לצורתו העדכנית. בימי הביניים שגשג השש בש בקרב האריסטוקרטיה והאדם הפשוט כאחד, למרות מספר ניסיונות צנזורה מצד הכנסייה. את לידת המשחק המודרני ניתן לייחס לאנגליה של המאה ה-17, שם נוצרה מתוך ה-Tables, היורש של ה-Tabula הרומי, גרסה חדשה של שש בש בשם Backgammon (או בקיצור BG), על ידי תוספת שני חוקים שמוכרים לנו היטב: "הכפלת המהלך" (כששתי הקוביות מציגות מספר זהה), ו-Gammon (מה שאנחנו מכירים כ"מארס"), ניצחון בעל ערך כפול שמתקבל כאשר שחקן אחד מפנה את כליו מהלוח לפני שהשחקן השני מספיק להכניס את כל כליו לאזור הביתי שלו. הפופולאריות של שש בש בעולם המודרני עברה עליות וירידות. בחצי השני של המאה העשרים נעשה המשחק שוב פופולארי, רבות בזכותו של בן אצילים רוסי בשם "אלקסיס אובולנסקי", שמשפחתו ברחה לתורכיה מאימת המהפכה האדומה. אובולנסקי שהגיע בסופו של דבר לארה"ב, ארגן בשנות השישים את אליפויות העולם הראשונות בשש בש ואף כתב את הספר המודרני הראשון המוקדש לאסטרטגית משחק של שש בש. בשנת 1979 עברה אליפות העולם השנתית למונטה-קרלו שבנסיכות מונקו, שם היא נערכת עד ימינו. שמות נוספים למשחק שש בש הם:
 |
